מיקוד הצילום (פוקוס) הוא קביעת המרחק בו נמצא מוקד העדשה.

​

המיקוד משפיע על חדות התמונה.


המיקוד הידני (MF), בניגוד לאוטומטי (AF) מעניק שליטה מלאה על האזור/האובייקט עליו מתמקדים
בצילום ומונע מקרים בהם המצלמה "מתבלבלת" וננעלת על עצם שממוקם קרוב לאובייקט אותו רציתם
לצלם כנושא התמונה.


ההבדל בין מנגנוני החדות
ישנו הבדל בין מנגנון המיקוד הקדמי המשפיע על המיקוד של עצמים הרחוקים מעדשת המצלמה מרחק מינימום של 7 מ' ממנה לערך ועד למרחק אינסוף, לבין מנגנון המיקוד האחורי MACRO, המשפיע על מיקוד עצמים הקרובים לעדשה מצלמה מרחק של 7 מ' לערך עד מ"מ ספורים ממנה.


המערך הטכני של מנגנוני החדות
ישנו הבדל בין השליטה במערכת העדשות השונות בכל מנגנון.

​

המיקוד הקדמי - מופעל באמצעות הזזת טבעת המיקוד (הפוקוס) עד לקבלת המיקוד הרצוי. כאשר אנו מזיזים את טבעת הפוקוס,  מערכת העדשות הקדמית נעה קדימה ואחורה מילימטרים ספורים.

​

דבר דומה מתרחש במנגנון המיקוד המקוד האחורי. כאן משפיעה הזזת טבעת המיקוד האחורית על מערכת
העדשות האחורית הקרובה לגוף המצלמה.

​
אמצעי המחשה:
ניתן להתבונן במצלמה מקצועית בה קיימת עדשה בעלת שני מנגנוני שליטה ידניים על המיקוד הקדמי והאחורי ולבצע מיקודים לאינסוף ולעצמים קרובים – עם חיבור למוניטור.

















​


מנגנוני מיקוד אוטומטיים Auto Focus
עיקרון הפעולה של מנגנון המיקוד האוטומטי מובנה במצלמה או בעצמית.

בתוך העוצמית ישנו מנוע המסובב את טבעת המיקוד עד להשגת מיקוד.

​

הדרך שבה המצלמה מנסה להשיג מיקוד היא חיפוש אחרי ניגודיות גבוהה במרכז איזור המיקוד.

​

למצלמות Auto Focus פשוטות ישנו איזור מיקוד יחיד הממוקם במרכז הפריים, לרוב המנגנון מסוגל לגלות הבדלי ניגודיות אופקיים בלבד ולכן מתמקד על פסים אנכיים.


במצלמות חדישות יותר מערכת המיקוד מסוגלת להתמודד עם ניגודים אנכיים ואופקיים, ולכן יכולת
המיקוד טובה יותר.

​

לעיתים ישנם מספר אזורי מיקוד והצלם יכול לבחור (או להניח למצלמה לבחור) מה יהיה אזור המיקוד הפעיל.


יתרונות השימוש במנגנון חדות ידני לעומת האוטומטי
נכון יותר ללמוד לשלוט במנגנונים הידניים ולא להסתמך על אלה האוטומטיים, במידה וקיימים במצלמה.

​

1. בכיוון אוטומטי של הפוקוס, אי אפשר לקבוע חדות (פוקוס) על עצם רצוי בעומק שדה קטן.

​

2. במצב שבו יש לנו תנאי תאורה נמוכים או אור אדום, יש נחיתות טכנית של המנגנונים האוטומטיים.

​

​

חדות התמונה מושפעת מעומק השדה

עומק שדה הוא ההפרש בין המרחק הקרוב ביותר שבפוקוס למרחק הרחוק ביותר שבפוקוס. זהו המרחב שלפני ואחרי הנושא המצולם, שבו התמונה עדיין חדה.

​

כמות הפריטים בעומק התמונה שנראים בחדות תגדל ככל שעומק השדה רחב/גדול יותר.

​

בתמונה בעלת עומק שדה צר/קטן רק הנושא העיקרי יהיה בפוקוס כאשר כל האזורים שלפניו ואחריו יהיו מטושטשים. שימוש בעומק שדה קטן הוא גורם חשוב בעיצוב תמונה אמנותית ו"קולנועית" יותר.

​

הגורמים המשפיעים על עומק השדה
1. מפתח הצמצם ככל שפתוח יותר עומק השדה קטן יותר.

2. אורך המוקד ככל שאורך המוקד גדול יותר עומק השדה קטן יותר, אפשר ליישם זאת באמצעות - ניתן לראות זאת במנגנון הזום.  צילום במצב זום אין מעבר לעדשה – TELE אורך המוקד גדל ולכן עומק השדה קטן וההיפך.

3. מרחק העצם המצולם המרחק בין המצלמה והנושא המצולם מרחק קטן יגרום לעומק שדה צר/קטן ואילו מרחק גדול יגרום לעומק שדה רחב/גדול.

4. מעגל הטשטוש — Circle of Confusion מעגל הטשטוש זהו המעגל שנוצר באזור שאינו בפוקוס - בתמונה כלומר במקום שעצם שהיה אמור להיות פיקסל אחד, עקב חוסר הפוקוס מאותו המרחק נוצר מעגל של פיקסלים לא חד, זהו מעגל הטשטוש. מאחר ולכל מרחק מהעדשה יש לקבוע חדות מדויקת, כל מה שאינו באותו המרחק יופיע לא בחדות אלא במעגל טשטוש.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

טבעת מנגנון הפוקוס

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מרחק היפר פוקלי - – Hyperfocal distance
מרחק היפר פוקלי הוא המרחק מהעדשה בה אינסוף נופל בתוך הפוקוס במפתח צמצם – נתון. כלומר צילום במפתח צמצם במרחק נתון שבו עומק השדה הוא כל כך גדול שגם הפוקוס על אינסוף נמצא בו.

​

נשתמש בטכניקה זו בעיקר לצילומי נוף ובאמצעות סגירת מפתח הצמצם נוכל, מן הסתם, לקרב את המרחק הזה אלינו. לדוגמה ב F/2 נוכל לצלם בעומק שדה עד האינסוף ממרחק של 5 מטר , ובמפתח צמצם של F/8 נוכל כבר לצלם מ 7.5 מטר עד אינסוף (הנתונים מתייחסים למצלמות דיגיטאליות קומפקטיות ) .
​

אמצעי המחשה:

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

ניתן לחבר מצלמה למוניטור ולראות בעזרת שינוי שלושת הגורמים הנ"ל: אורך המוקד בעדשה, מפתח הצמצם ומיקום העצם את ההשפעה על עומק השדה.