​

כאשר אתם צופים במכשיר הטלוויזיה או במסך המחשב, נדמה לכם שאתם רואים תמונה שלמה או סרט רציף.

​

למעשה, למכשירי הטלוויזיה הרגילים ולמסכי המחשב המוכרים לכם אין אפשרות להעביר סרט או אפילו תמונה בודדת מהמצלמה למכשיר הטלוויזיה בצורה מלאה כמו שהעין והמוח עושים.

​

כבר למדנו שבמצלמה ישנו חיישן המורכב ממליוני תאים פוטואלקטריים, שכל אחד מהם קולט את אחד מצבעי היסוד (אדום, כחול, ירוק) ושמכשיר הטלוויזיה מורכב ממליוני פיקסלים שכל אחד מהם מאיר באחד מצבעי היסוד.

​

תארו לעצמכם שכל תא פוטואלקטרי, היה מחובר בכבל נפרד עד לפיקסל המקביל לו במכשיר הטלוויזיה. היה צורך במליוני חוטי חשמל שיובילו מכל אולפן לכל בית. לא ממש אפשרות הגיונית.



לכן, מפוצלת כל תמונה לשורות, כל שורה נסקרת (מועברת) משמאל לימין.



כשאנו צופים בטלוויזיה אנו רואים למעשה שורה אחר שורה מופיעות משמאל לימין. מאחר והופעת השורות היא מאוד מהירה, לדוגמא בטלוויזיה רגילה מופיעות 625 שורות בכל תמונה (פריים)  ו 25 תמונות בשנייה.כלומר 15,625 שורות בשנייה, המוח שלנו קולט אותן כתמונה אחת או כסרט.

​

אולם בהתחלה גם זו הייתה בעייה. התמונה הייתה מהבהבת. לכן פותחה שיטה חדה שנקראה:

​

שיטת הסקירה השולבת או אינטרלייס.



​

​

בשיטת הסקירה השולבת, קרן  הטלוויזיה חולפת כל פעם על פני חצי מהשורות הבנויות מחלוקה לפיקסלים.

​

תחילה נסרקות השורות האי זוגיות משמאל לימין (כמו קריאה של ספר באנגלית) ולאחר מכן השורות הזוגיות.

​

כלומר בשדה הראשון נסקרות שורות 1,3,5,7,9 וכו - זהו השדה האי זוגי.



בשדה הבא נסקרות השורות  2,4,6,8,10 וכו' - זהו השדה הזוגי.



כך נוצרים שני שדות סריקה: שדה אי זוגי ושדה זוגי.

​

​כאשר אתם רואים סרט או מסך טלוויזיה שמוגדר כ 720i    1080i הכוונה באות i היא שמדובר בסקירה שולבת.

​

המידע החצוי משני השדות משולב יחד ליצירת מידע מלא של פריים אחד.

​

העין האנושית אינה מסוגלת להבחין בקצב סריקה גבוהה כל כך, מה שמייצר את האשליה של הקרנה רצופה של התמונות ומונע את תופעת ההבהוב.











































​



זמני החשכה וסנכרון
מאחר והתמונה מועברת שורה אחר שורה באמצעות קרן הטלוויזיה, הרי שבסוף השורה הקרן צריכה לעבור לתחילת השורה הבאה.

​

בסוף כל שדה, הקרן צריכה לעבור מתחתית הפריים לראש הפריים הבא.

​

בשני השלבים הללו, אנו לא רוצים לראות פתאום פס אור לרוחב או לאורך התמונה, ועל כן קרן הטלוויזיה נכבת ונדלקת שוב בתחילת השורה הבאה.

​

זמני ההחשכה הנגזרים מהצורך לחזור חזרה מסיום סקירת השורה לסקירת השורה הבאה, נקראים זמן החשכה אופקי.

​

זמני ההחשכה הנגזרים מהצורך לחזור מסיום סקירת פריים או שדה אחד חזרה לתחילת השדה הבא נקראים זמן החשכה אנכי.

​

על מנת שכל מכשירי הטלוויזיה יעבדו בצורה מקבילה, שכל השורות יתחילו באותו חלקיק שנייה וימשכו בדיוק אותו זמן. יש צורך בסינכרון.

​

אותות הסנכרון המשמשים להגדרת זמן מדויקת של תהליכי הסריקה של שורות מופיעים בסוף כל שורה ונקראים אות סנכרון אופקי.

​

אותות הסנכרון המשמשים להגדרת זמן מדויקת של תהליכי הסריקה של שדות מופיעים בסוף כל שדה ונקראים אות סנכרון אנכי.

​​

כדי להימנע מהצגת אותות הסינכרון על מסך הטלוויזיה באמצע השידור, הם מוחדרים בהתאמה בזמן החשכה שבין השורות והשדות.

​

Progressive Scanning
במסכי הטלוויזיה החדשים, מסכי ה-LCD  הפלזמה וה-LED, נעשה שימוש בטכנולוגיה טובה יותר - הסקירה ה"עוקבת".

​

בטכניקה זו,  מוקרנת התמונה בשדה אחד רציף המכיל את כל שורות המידע. על פי שיטה זו כל frame עוקב ל - frame שבא לפניו באופן ליניארי, בלי חצאי frame, בלי שדות.

​

מבחינה טכנית הסריקה מתחילה בחלק העליון השמאלי של המסך כמו בשיטה הקודמת, אולם הפעם שורה אחר שורה ממלעלה עד למטה.

​

בצורה זו מתאפשרת ירידת אינפורמציה רבה יותר לסרט מאשר חצי תמונה כפי שמתרחש בסקירה המשולבת.

​

כלומר אם כל פריים שקול כנגד צילום בודד אחד, נקלטת כל הדמות בבת אחת לפני שתריס המצלמה נסגר (שורות 1 ,2 ,3 ,4, 6,5 וכו') בד"כ בקצב של 25 תמונות בשנייה (ומהר יותר אם מצלמים ב Slow Motion). כלומר במקום שכל שורה נסרקת בנפרד ורק מאוחר יותר נבנית התמונה השלמה מחדש בסקירה המשולבת, כל התמונה השלמה נסרקת בבת אחת.

​

כאשר אתם רואים סרט או מסך עליו כתוב לדוגמא 1080p   או 720p מדובר בשיטת הסקירה העוקבת או פרוגרסיב.

 

 

​